איך לנצל ציונים כדי לשפר למידה

'בתוך הקופסה השחורה': הערכה כבסיס ללמידה

בסדרת מחקרים שכותרתם 'בתוך הקופסה השחורה' (Black et al, 2004) מסכמים כמה חוקרים אנגלים את ניסיונם לבחון האם ניתן לשנות את שיטות ההערכה כך שישפרו את איכות הלמידה. לשם כך הם מציגים שלוש שאלות ראשוניות:

1. האם שיפור שיטות ההערכה משפרות את ההישגים הלימודיים? מאות מחקרים מוכיחים שכך הדבר.

2. האם אכן ניתן לשפר את שיטות ההערכה? מחקרים מראים שהתשובה קשורה בשלושה נושאים: 1. שיטות ההערכה המסורתיות שמורים משתמשים אינן יעילות בקידום למידה מוצלחת. 2. מתן ציונים מדגיש תחרותיות יותר מאשר רצון של התלמיד לשיפור עצמי. 3. מתן ציונים פוגע במיוחד בתלמידים החלשים שמאמינים שהתוצאות מצביעות על היכולת הנמוכה שלהם, על כך שהם אינם מסוגלים ללמוד.

3. האם יש שיטות לשפר את שיטות ההערכה? עד כה היו מעט ניסויים מבוקרים בתחום זה. הניסוי של בלק ועמיתיו תורמת רבות לכך. לשם כך הם עבדו עם שישה בתי הספר ושלושים מורים למתמטיקה ומדעים אשר התבקשו ליישם שיטות חדשניות של הערכה בכיתה אחת שלהם ולהשתמש בשיטות המסורתיות בכיתות האחרות שהם לימדו וכך ניתן היה להשוות כלפי אותם מורים וגם בין מורים שונים שלימדו בשיטות שונות באותן כיתות. התוצאות מצביעות על כך שחל שינוי משמעותי בהישגי התלמידים שהמורים לימדו בשיטות החדשניות.

עקרונות השיטה

שאלות שמעוררות דיון בכיתה

מחקרים מראים שכאשר מורים מציגים שאלה בכיתה הם מחכים לכל היותר שנייה אחת לפני שהם מגיבים הלאה – שואלים שאלות נוספות או משיבים בעצמם. זה זמן קצר מדי שאינו מאפשר חשיבה מעמיקה אלא רק מסירת מידע שכבר ידוע לתלמיד ועומד על קצה הלשון. הדרך לשפר את איכות הדיון בכיתה היא להמתין זמן יותר ארוך. זה אינו קל משום שהדממה שמשתררת מעיקה על המורים. אבל מורים מדווחים שכאשר הם ממתינים, סגנון ההוראה שלהם בכיתה הופך יותר אינטראקטיבי והתלמידים הופכים שותפים יותר פעילים. דרך נוספת לעודד חשיבה היא לבקש מהתלמידים לדון בזוגות במשך 2-3 דקות על נושא נבחר לפני שהמורה מבקש מהתלמידים להביע את דעתם. בכך ניתנת למורים הזדמנות להכיר טוב יותר את ידיעותיהם של תלמידיהם.

לא להצביע – במקום שהתלמידים שאוהבים להתבלט יצביעו פעם אחר פעם, משתנה הגישה – כל תלמיד יודע שיצטרך להתבקש לענות ולהיות מסוגל לכך. כדי שהדבר יתאפשר נחוץ שבכיתה ישרור אקלים תומך. באקלים כזה התלמידים חשים בנוח להשיב גם תשובות לא מדויקות ואפילו שגויות. גישה כזו מעודדת חשיבה רחבה, כזו שאינה מתמקדת בפרטים ועובדות בלבד תשובות בנות מילה אחת או שתיים. עדיף לשאול גם שאלות פשוטות ורחבות כגון "מה את חושבת על זה? או כיצד תוכל להסביר זאת? חשוב אפוא לשאול שאלות שמאפשרות לחקור את הנושא, ולקיים דיון בעזרת שאלות המשך.

משוב באמצעות ציונים

כאשר נותנים משובים על עבודות בכתב ובעל פה חשובה איכותם ולא כמותם. מחקרים מראים שלמתן ציון מספרי השפעה שלילית: המספר אינו מבהיר לתלמיד מה נדרש ממנו כדי להשתפר ומביא אותו לכך שהוא מתרכז בציון ומפסיק לשים לב להערות המילוליות. החוקרים ממליצים לוותר או לצמצם מבחנים ולהתמקד בעבדות כתובות והצגת נושאים בעל פה. מורים שוויתרו על ציונים מספריים נוכחים לדעת עד כמה הדבר משפר את איכות הלמידה. גם פרקטיקה כזו אינה פשוטה והיא מתנגשת לרוב במדיניות בית הספר. במקום ציונים מוטב לציין מה היה טוב בעבודה, מה דורש עוד שיפור, ואיזו תופסת נחוצה כדי שהעבודה תהיה מושלמת (אם אינה כזו). הניסיון במחקר זהה מלמד שההורים וגם התלמידים קיבלו בהבנה ורצון את השינוי. ההערות המורים מאפשרות להורים לעסוק בלמידה עצמה ולהבין טוב יותר מה נדרש מילדיהם (במקום להתעסק בציונים). מתן משוב מחייב את המורים לשכלל את הערכותיהם המילוליות, דבר שעשוי להסתייע בשיתוף פעולה שבין המורים. היו מורים שחדלו לחלוטין לתת ציונים. אחרים רשמו את הציונים במחברתם, לעצמם. מוטב לאפשר לתלמידים לתקן את הדרוש, כך ייווצר תהליך למידה מונחה ומתמשך. לדוגמה, היו מורים שנתנו את הציון לאחר שהתלמידים תקנו את מה שנדרש. במיוחד הועיל כאשר מורים פניו זמן למידה כדי להדגים, בסביבה תומכת, את מה שנדרש ולהמחיש אילו שינויים מתבקשים.

הערכה עצמית והערכת עמיתים

תלמידים מסוגלים ללמוד רק אם הם מבינים מה נדרש מהם ויש ביכולתם להשיג זאת. משום כך, הערכה עצמית חיונית בכל תהליך של למידה. מורים שניסו ללמד הערכה עצמית נוכחו שהקושי הגדול הוא להביא את התלמידים להתייחס למטלה כסדרת מטרות שיש למלא. כאשר הם רכשו מיומנות זו הם מסוגלים לנהל את עבודתם באופן כוללני ולהתייחס אליה בכלים מטא-קוגניטיביים. הערכת עמיתים הופכת כלי משלים להערכה עצמית. זהו כלי יעיל מושם שהדברים נמסרים בשפה ועל ידי חברים שהיחס אליהם שונה מזה שמופנה כלפי המורה. התלמידים לומדים להעריך עבודות של אחרים, הם לומדים ליישם את תפקיד המורה. כדי לממש זאת נחוץ שימסרו להם קווים מנחים ברורים לצינון. ואכן רובם עושים זאת באופן בוגר ואחראי, לרוב בתחילת כל שיעור. אם נוצרת מחלוקת בין המעריך לילד המוערך העניין מובא לשיחה ממצה שלהם ביחד עם המורה. ההערכה מטילה מידה רבה יותר של אחריות על הלמידה לתלמידים עצמם. כעת רבים מהם שואלים חברים ומבקשים הבהרות במהלך השיעור כדי להבין מה בדיוק נדרש מהם. במהלך ההערכה צצים הרבה מחוסר ההבנות שהיו במהלך השיעור וכך במהלך בדיקת השיעורים יכול המורה לזהותן בקלות ולדון בהן במליאה וגם בשיחות יחידניות עם התלמידים.

הערכה עצמית והערכת עמיתים יכולה להתרחש רק אם המורים מקדישים לכך זמן ומלמדים, במיוחד את התלמידים החלשים, כיצד לעשות זאת. זוהי מיומנות שנחוץ להקדיש לה זמן רב, מוטב כתהליך מתמשך והתוצאות לא מאכזבות. אחד הכלים היעלים ביותר הוא לסמן את מצב הידע כאורות של רמזור. ירוק מציין שליטה טובה, צהוב שליטה חלקית ואדום מציין שהתלמיד לא הבין ואינו שלוט בחומר. בשלב הזה המורה מקבצת את 'הירוקים והצהובים לשוחח האחד עם השני ואילו את 'האדומים' היא מקבצת כדי ללמד בעצמה.

שימוש מעצב בעזרת ציונים

האתגר הוא להשיג השפעות חיוביות גם כשמשתמשים במבחנים ובציונים. במלים אחרות, היתרונות של הערכה מעצבת יכולים להתבטא גם במהלך פעולות של הערכה מסכמת:

1. ניתן לבקש מהתלמידים שיעריכו וישוחחו על תוצאות עבודתם, יציינו היכן פעלו היטב, היכן שגו ומדוע. דיון רפלקטיבי כזה עשוי לסייע להם לתכנן את ההכנות וההתכוננות למבחן הבא ביתר יעילות.

2. ניתן לעודד את התלמידים להוסיף שאלות וגם לציינן את עבדותם כדי לשפר את תשובותיהם, להבין טוב יותר את החומר ולשכלל את כישוריהם להכין עבודות ולהשיב על מבחנים.

3. יש לעודד את התלמידים במהלך הערכה עצמית והערכת עמיתים להציב לעצמם קריטריונים להערכת איכות עבודתם

המסר הכולל צריך להיות שגם מבחנים שמתקבלים לרוב בחשש ואי נחת הם חלק חיובי מתהליך הלמידה כולו. בעזרת המעורבות של התלמידים הם ילמדו שבמקום לחוש קרבנות של הלמידה הם הופכים להיות המוטבים שלה.

מבוסס על

Black, P., Harrison, C., Lee, C., Marshall, B. & William, D. (September 2004) Working Inside the Black Box: Assessment for learning in the classroom, Phi Delta Kappan, pp. 8-21.