Submitted by guyariv on ד', 11/03/2010 - 04:23
ניהול כיתה עוסק באופן שבו המורה משרה אווירה של סדר וביטחון.
מורים חדשים עסוקים בפיקוח ובשליטה על תלמידיהם, מרבים לדרוש צייתנות. לעומתם, מורים מנוסים יודעים לנהל כהלכה את השיעורים. הם נותנים יותר תמיכה ודורשים מהתלמידים יותר אחריות.
פיקוח ותמיכה הם מושגים משלימים. אווירה מסודרת ובטוחה משרה רוגע. הפיקוח גם קשור להיבטים של מוטיבציה ושל הישגים בלימודים. הקשר בין מתן אוטונומיה ומוטיבציה פנימית לבין למידה הוכח במספר רב של מחקרים. הפיקוח נמצא כגורם מדרבן ללימודים. ניהול הכיתה מורכב מכמה מיומנויות.
תחילת שנת הלימודים – מחקרים שנערכו בארצות הברית בשנות השמונים והתשעים הראו שפתיחת שנה מוצלחת סוללת את הדרך להמשך רגוע ומועיל.[i] מחקרים אלה זיהו כמה שיטות מועילות שמורים עשויים ליישם בשבועות הראשונים. ראשית, יש להגדיר בבהירות את הכללים. בשיעור הראשון כדאי לערוך מעין חוזה הכולל היכרות אישית; תיאור מקוצר של התכנים שיילמדו בכיתה באותו מקצוע; שיטות ההערכה ומתן ציונים; וכן אזכור של "הקווים האדומים" - אותן התנהגויות שהמורה אוסר עליהן (כגון פגיעה אלימה באחרים). לאחר שהגדיר את הכללים, עליו לעקוב בקפדנות אחר יישומם. כאשר תלמיד חורג מהם מוטב להגיב במהירות ולהזכיר את הכללים בהקשר הקבוצתי שלהם ("אצלנו בכיתה אנחנו..."). עוד התברר שכאשר נותנים לתלמידים אחריות על ארגון הלמידה חל שיפור במוטיבציה ובהישגים. ממצאי המחקרים מראים שהתנהגות התלמידים טובה לאין ערוך וגם הישגיהם משתפרים אצל מורים שדואגים לפתיחה בהירה ותכליתית.[ii]
פתיחת השיעור - פתיחה מוצלחת ממלאת שלושה תפקידים: היא ממקדת את תשומת לב התלמידים במורה ; מסייעת לו להגדיר את הנושא שעליו הוא מתכוון לדבר ומעוררת עניין בו ובדבריו. את שלוש המטרות האלה אפשר להשיג בעזרת סיפור מעניין, שאלה לא צפויה, הפתעה וגם גישה נלהבת להוראה. לאופן פתיחת השיעור השפעה של ממש על שיתוף הפעולה ועל נכונות התלמידים להתנהג כהלכה. לרוע המזל, ישנם רבים שבמקום להתחיל במשהו מעניין מעדיפים לפתוח בעניינים טפלים ומעצבנים ("כמה פעמים אמרתי לכם לשבת", "אני לא מתחיל את השיעור, עד שלא תאספו את כל הניירות מהרצפה"). פתיחה כזו מקוממת את התלמידים ומקטינה את הנכונות לשתף פעולה, להקשיב ולהשתתף. מורים רבים מקדישים דקות יקרות ל"סידורים" – טיפול בנושאים טכניים, בדיקת נוכחות וכיוצ"ב. לעתים המורה בוחר לטפל בעניינו של תלמיד יחיד, כאשר האחרים יושבים בשקט (או מפטפטים עם חבריהם) ומחכים שהשיעור יתחיל. פתיחה מעין זו מעבירה מסר סמוי שהמורה אינו נלהב, שאולי תוכני השיעור, בעצם, אינם כה חשובים בעיניו, שהוא מעדיף להתמקד בדברים "החשובים" - הערות משמעת ופיקוח על הסדר ועל הניקיון.
שמירה על רמת פעילות גבוהה בכיתה – העקרונות של ניהול השיעור מבוססים בעיקר על הדפוס השכיח בהוראה – הרצאה, מתכונת שמולידה לעתים קרובות שעמום וחלימה בהקיץ (הכלי: לחדור לבועה). ג'ייקוב קונין בחן את התנהגותם של מורים שמצליחים להביא את תלמידיהם לרמה גבוהה של פעילות.[iii] הוא מצא שלא הנזיפות וההערות של המורים, אלא כמה כללי התנהגות פרואקטיביים שאותם הוא כינה "ניווט כיתה", הצליחו לכוון את התנהגות התלמידים. בין השאר הוא מונה כללים כגון "עיניים בגב", מעברים חלקים ושיטות נוספות שנמצאו יעילות.[iv] מחקרי המשך אישרו את ממצאיו של קונין והעקרונות שהוא זיהה הפכו חלק בלתי נפרד מספרי ההדרכה בתחום. יש לזכור שעקרונות אלה ניתנים להתאמה גם לשיטות לימוד קונסטרוקטיביסטיות ובתנאי שהמורים יתייחסו אליהם כעקרונות כלליים שמתאימים אותם לתכנים ולמטרות ההוראה.
תכנון קפדני וניהול מדויק של השיעור חוסכים סיבוכים מיותרים'
[i] Brophy, J. (2004). Motivating students to learn (2nd ed.). Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum.
[ii] Everston, C., Emmer, E. (1982) Effective management at the beginning of school year in junior high school. Journal of Educational Psychology, 74, 485-498.
[iii] Kounin, J. (1977). Discipline and group management in classrooms (rev. ed.). New York: Holt, Rinehart & Winston. (original work published in 1971).
[iv] ראו בפרק "עקרונות בניהול שיעור" בתוך יריב, א' (1999), שקט בכיתה, בבקשה! אבן יהודה: רכס. עמ' 231-243.
