על מניעה אפקטיבית: גישה מניעתית בטיפול בתלמידים (חלק ה')

האקלים הלימודי בכיתה חשוב לשמירה על בריאות נפשם של התלמידים, אבל אנחנו חיים בתרבות שיש בה אילוצים, לחצים ומשברים משפחתיים בחייהם של התלמידים. המציאות הזו, הולידה במקביל את התפתחותם המואצת של מקצועות בריאות הנפש.

שירותים אלה, שעלותם יקרה, מנסים לא רק לטפל בבעיות לאחר שהתרחשו, אלא לשמור על בריאות הנפש ולמנוע פגיעות מיותרות. התערבות בשלבים החריפים של בעיה פסיכולוגית היא קשה מאוד ולעתים בלתי יעילה. לכן, עדיף להתערב בשלבים המוקדמים ביותר של התפתחות הבעיה, כל שכן לנסות למנוע את התפתחותה מלכתחילה. כשם שבתחומי בריאות הגוף מתמקדת הרפואה המודרנית בחיסון מוקדם, בהסברה, בהעלאת רמת ההיגיינה, בחינוך לבריאות בהקשר למניעת מחלות גופניות, כך רצוי להשתמש בידע הקיים בתחום הפסיכולוגיה על מנת למנוע התפתחות בעיות בתחום זה או את החמרתן.

 ג'ראלד קפלן, שהתבסס על הגישה המניעתית בתחום בריאות הציבור, הציע שלושה מישורי מניעה בתחומי בריאות הנפש: מניעה ראשונית, מניעה שניונית ומניעה שלישונית.[i]:

• מניעה ראשונית היא התערבות -

(א) הנעשית לפני הופעת ההפרעה בתפקוד התקין או בטרם גרמו השינוי או הניגוד תופעות רגשיות חמורות
(ב) המכוונת לאוכלוסייה כללית, לקהילה או לקבוצה בקהילה
(ג) המבוססת על פעילות הבאה לתקוף גורמי קושי פוטנציאליים ולהקנות לאוכלוסייה כלים ומיומנויות התמודדות שיאפשרו שליטה טובה יותר במצב. כך היא מונעת, או לפחות מצמצמת, מצבים של קושי ואת שיעור ההיפגעות הכללית הנפשית בקהילה.

• מניעה שניונית היא התערבות -

(א) הנעשית בשלבים המוקדמים של התפתחות הקושי

(ב) המכוונת לפעולה ישירה עם הפרט או עם הקבוצה הקטנה, כדי לפתור או להקל במהירות מצב בעייתי או חריף שהתגלה ובכך למנוע החמרה שתקשה על הטיפול במועד מאוחר יותר

(ג) הנוקטת דרכים ושיטות של איתור, זיהוי ואבחון מוקדמים ושימוש בכלים ובמיומנויות לטיפול במצבי משבר.

• מניעה שלישונית היא התערבות -

(א) הנעשית בשלב של הקלת הבעיה
(ב) המכוונת לפרט בשלבי חזרתו לתפקוד תקין, כדי לסייע לו להשתלב בקהילתו באופן הטוב ביותר
(ג) העושה שימוש, בין היתר, בהתערבות פסיכולוגית ושיקומית.

קלינגמן ואייזן (1990)[ii], מציינים שמהמידע המחקרי המצטבר וכן מהניסיון בשדה מתברר יותר ויותר, כי העיסוק בבריאות הנפש של ילדים במערכת החינוך צריך להקיף היבטים רחבים של התפתחות הילד, הרבה מעבר להתמקדות בהיבטים של מניעה שניונית, שנחשבים באופן מסורתי לתפקידו של הפסיכולוג.

לדוגמה, איתור ילדים בעלי הפרעות רגשיות וחברתיות כבר בגן ילדים עשוי לצמצם תקלות חמורות בתקופת לימודיהם בבית הספר. וכך, הגננת ופסיכולוגית הגן, יחד עם ההורים, עורכים תצפיות ואבחון ומפתחים תכנית לימודים שמסייעת להכשיר את ילדי הגן לתפקד טוב יותר.

סוג אחד של מניעה ראשונית מיועד לאוכלוסיות בסיכון גבוה. בקבוצה זו נכללים למשל ילדים המזוהים כבעלי סבירות גבוהה, יחסית לאוכלוסייה כולה, להיחשף לקשיים או להיפגע מהם. לאלה מתאימים תכניות ייחודיות, האמורות למנוע את השפעת הקושי ולצמצמו; לחזק כישורי חיים ויכולת להתמודד עם בעיות, תוך הקניה של מיומנויות קוגניטיביות.

כמו כן, אימון כזה מסייע לעמוד בלחצים, לפתח אמפתיה, מיקוד שליטה פנימי ומיומנויות חברתיות. במקביל אפשר להקנות מיומנויות חינוכיות להורי אותם תלמידים.

 סוג שני של מניעה ראשונית מכוון אל כלל התלמידים, בעיקר במתכונת של תכניות לימודים של כישורי חיים. במסגרת זו היועצת והמחנכים פועלים הן למניעה או לצמצום של קשיים ספציפיים והן בהקניית מיומנויות בסיסיות להתפתחות אופטימאלית.

כיום מקובל להניח שחלק גדול מבעיות הפרט נובע מלימוד דפוסי התנהגות לא מתאימים או מחסך בדפוסי התנהגות. נטייה זו משתקפת בפילוסופיה שמדגישה את קידום הבריאות ושיפור איכותה במקום השקעת מאמצים בטיפול. גישה זו משתמשת במונחים כמו "פסיכולוגיה חיובית". ב

אימוץ גישה זו מעורבת ההנחה שלשינוי עמדות ועיצוב דפוסי התנהגות יש קשר להתנהגות ולהסתגלות טובה יותר בעתיד והפחתת ההסתברות של השפעת אירועים על בריאותו הנפשית של הילד.

סוג שלישי של התערבות הוא זה המופנה לכלל האוכלוסייה בנקודות מפנה, כדי לספק מידע ומיומנויות שיקלו על התמודדות עם שינוי, למשל, הכנה לקראת גיוס ומעברים באופן כללי.

מניעה ראשונית בבית הספר היא התערבות פרו-אקטיבית שמכוונת לכלל התלמידים, לאלה שנמצאים בנקודות מפנה (מעברים) ולקבוצות תלמידים בסיכון. מטרתה להפחית את שיעור הקשיים, את עוצמתם ואת השפעתם כדי שהילדים יהיו מוגנים ומחוסנים יותר. על פי תפיסה זאת אנו מתמקדים בהתפתחותו הפסיכולוגית של הילד הבריא, תוך הפיכת מערכות חינוכיות לארגונים המגיבים ביעילות על צורכי אנוש.

הספר הנוכחי עוסק באירועים משמעתיים לאחר שהתרחשו, לכן נעסוק בעיקר במניעה שניונית, כלומר צמצום האפשרות שאירועים בעייתיים יישנו וגם במניעה שלישונית שעוסקת בצמצום נזק עתידי. על פי הדגם המניעתי, המורה נתפס כדמות מסייעת ותומכת, זו שמנסה למנוע היווצרות בעיות. תפקיד היועצת מכוון יותר לטיפול בבעיות לאחר שהתרחשו והפסיכולוגים מנסים לשקם את התלמיד ולמנוע התמשכות של הבעיות. בטיפול בתלמידים אין תחליף לתמיכה ולהיוועצות עם אנשי מקצוע, כזו שתקל על המורה את ההתמודדות עם חרדות ועם לחצים שנוצרים בעקבות התנהגות בעייתית של תלמידים.