עקרונות בניהול שיעור: אתגר, גיוון ומודעות לשיפור

הפרעות בכיתה נוטות להתרחש כשהתלמידים משועממים, אבל הן עלולות לקרות גם בשיעורים מעניינים, שהתארכו והתמשכו יתר על מידה. אין ספק שהוראה המנסה למצות את כל תוכני הלמידה מובילה לשובע. תלמידים מתעייפים והופכים משועממים מכל פעילות המוגשת להם במנות גדושות מדיי. השובע ניכר בכך שהם מתחילים להסתכל זה בזה, טועים יותר, מתנתקים בהדרגה ולבסוף מתחילים לעסוק בפעילויות בלתי רצויות, כגון חידוד עפרונות, פטפוט, הצקה לאחרים והסתובבות בחדר. מורים נוקטים טכניקות הוראה שונות. חלק מהן שגרתיות, כגון הסבר של החומר, בקשה מתלמידים לענות על שאלות, קריאת קטע מספר וכו'. לעתים הם משתמשים בשיטות בלתי יעילות – חזרה מיותרת על הסברים, מתן הוראות בלתי נחוצות ועוד. במחקריו מצא קונין שהמורים היעילים מצליחים לשמור טוב יותר על רמת העניין של תלמידיהם בעזרת הצגת אתגרים, גיוון ההוראה וכן בשיקוף לתלמידים על התקדמותם כדי לעודד אצלם שיפור ומוטיבציה. נרחיב את הדיון על שלוש השיטות האלה.

א. חומר ואתגר למחשבה. ניתן למנוע תופעות של שובע בשיעור בעזרת הצגת אתגר מחשבתי, כגון: "בשאלה הבאה הטמנתי מלכודת. נראה מי יגלה אותה?", או "אני חושבת שאת הנושא הבא תתקשו מאוד להבין", "את השאלה הבאה אני חושב שאף אחד לא יפתור. מישהו מוכן לנסות?" אתגרים אלה מדרבנים את התלמידים. לכך יכול המורה להוסיף נופך של התלהבות בעזרת הערות כגון: "הולך להיות לנו שיעור מאוד מעניין" או "זהו סיפור שאני מאוד אוהבת מאז שהייתי ילדה" וגם "אני בטוחה שאת החומר הזה תזכרו הרבה שנים" ועוד. "עד היום אני חש צמרמורת של התרגשות וגאווה כשאני נזכר באותו שיעור גיאומטריה", סיפר ידיד שהשתתף בכנס מחזורים. יומיים קודם לכן, בתום ההסבר, הטיל עליהם המורה למתמטיקה, כדרכו, מנה גדושה של שיעורי-בית. הוא ציין שאת אחד התרגילים מעולם לא הצליח לפתור. מכיוון שהעריצו את חריפותו ואת ידענותו, חשו התלמידים שאין אפילו טעם לנסות לפצח תרגיל כה קשה. אבל זרע האתגר נבט ובערב החליט ידידי בכל זאת לנסות. כעבור שעתיים הבריק במוחו הפתרון. למחרת כששאל המורה אם מישהו ניסה לפתור את התרגיל, ענה ידידי באדישות מעושה (כדי להסתיר את התרגשותו) שהצליח, ולתדהמת כולם הציג את הפתרון.

ב. גיוון – מורים יודעים שגיוון הנו תבלין הכרחי, כדי שהשיעור יעורר עניין והשתתפות, ובכל זאת רבים נמנעים משינוי. סיבות אחדות לכך: גיוון מחייב השקעה של זמן ומאמצים. הרבה יותר קל ונוח לפתוח את הקלסר ולהגיש את המערך "הישן והטוב". חיפוש אמצעים חדשים דורש יצירתיות. לא כולם מעזים לערוך ניסויים בהוראה או בבישול. יש מורים בעלי אישיות שמרנית "שאוכלים כל יום קציצות ותפוחי-אדמה", כאלה המעדיפים תפריט בסיסי ומאוזן, אך גם שגרתי ומשעמם. יש מורים שחוששים להיכשל ומעדיפים "ללכת על בטוח". בקיצור, גיוון בהוראה (כמו בתחומים אחרים בחיים) הנו עניין של תכונות אישיות (יצירתיות, ביטחון עצמי, סקרנות וחיפוש אתגרים) ביחד עם אקלים בית-ספרי התומך או מעכב סטייה מהשגרה הלימודית.

ג. התקדמות. תחושת ההתקדמות של התלמיד מהווה גורם חשוב בדחיית מצבי שובע בלימודים. לא תמיד הם יודעים עד היכן הגיעו וכמה השתפרו. זו אחריותו של המורה לדווח לתלמידיו בהתמדה על התקדמותם, תוך שימוש בהערכה איכותית וגם כמותית וגרפית.