עקרונות בניהול שיעור: עיניים בגב (חלק ב')

המורים המצליחים יוצרים את הרושם, שיש להם "עיניים בגב", שהם ערים ויודעים מה מתרחש בכל פינות הכיתה בכל רגע. מורים שמצליחים להשליט סדר בכיתותיהם מביטים מסביב לעתים קרובות ומעירים הערות תכופות. ההערות אלה חייבות להיות מדויקות ומתוזמנות היטב, על מנת שהתלמידים יידעו ששום דבר לא נעלם מעיני המורה, גם אם הוא לא נוקט צעדי משמעת באותו רגע. מורים בוחנים את התנהגותם של קבוצות תלמידים על מנת להבטיח שהכול יתנהל כשורה. גם כאשר המורה מטיל על התלמידים עבודה יחידנית, עליו להיות ערני ולפקח על המתרחש, לדבר עם תלמיד אחד ובאותו הזמן להביט על תלמיד אחר (אנא, לזמן קצר בלבד. זו הרגשה משונה למישהו, שמדברים אליו אך לא מביטים בו).

כאשר מספר תלמידים מפריעים, על המורה לדעת במי לבחור ולמי להעיר. טעות בבחירה תביא להתמרמרות ("מה כבר עשיתי? את סתם נטפלת אליי!") מצד הילד שסומן, בעוד חבריו יצחקקו בשקט להנאתם. כאשר מתקיימים כמה מוקדי הפרעה, עליו לזהות את החמור ביותר, לדעתו, ולהגיב בחדות וביעילות. אסור שהפרעה קטנה תסלים להתפרצות גדולה. האתגר הוא באיתור ובכיבוי שריפות קטנות ובמניעת פריצתן. כמו להטוטן בקרקס, שמגלגל כדורים רבים באוויר, כך ניהול שיעור מוצלח מחייב את המורה לבצע כמה פעולות בו-זמנית. הוא שואל שאלות, מסביר, מארגן, בודק מחברות, מטפל בבעיות משמעת, מקשיב ואפילו מתייחס לפתק שקיבל מן המנהל. אינני מנסה לתאר דגם אידאלי, אלא פשוט לציין שהוראה היא מלאכה מאוד אינטנסיבית.