עיצוב התנהגות: שינוי התנהגות (חלק ה')

המורה יכול להפעיל תכנית לטיפול התנהגותי בתהליך בן ארבעה שלבים (בנש"ק, 1994):

א. הגדרת הבעיה

ב. מדידה וקביעת התכנית

ג. הפעלת ההתערבות

ד. הערכת התוצאות ושינוי התכנית.

א. הגדרת הבעיה הצעד הראשון הוא בהחלטת המורה איזו התנהגות ברצונו לשנות. מוטב לבחור התנהגות אחת נראית לעין ובת מדידה, למשל פטפוט בכיתה, תגרות בחצר, אי הכנת שיעורי-בית וכיו"ב. בחירה קפדנית עשויה לעתים "לתפוס כמה ציפורים במכה אחת", למשל, כאשר מטפלים באיחורים ומצליחים להפחית גם תופעות של שוטטות והסתבכות בתגרות בחצר.עם זאת מוטב שלא לבחור בו-זמנית בכמה דפוסי התנהגות. הרצון להשיג שינוי כולל ומהיר עלול להוליד אכזבה, בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת". גם הגדרות המשקפות דפוס אישיות ("עצלנות") או טווח רחב ומעורפל של מעשים ("התחצפות"), עלולות להכשיל את המהלך. לאחר שאפיין את ההתנהגות ("הילד מסתובב בכיתה"), על המורה להגדיר את ההתנהגות שהוא מבקש להקנות ("עליו לשבת בכיסאו 90% מזמן השיעור").

ב. מדידה וקביעת התכנית על המורה להכין את טבלת השעות והימים, להניחה על שולחנו ולרשום במהלך השיעור כל אימת שהתלמיד מבצע את ההתנהגות שנבחרה. כדי שהרישום יהיה אמין, רצוי שיימשך לפחות שבוע ימים ויכסה מגוון רחב של שעות הלימוד והמקצועות הנלמדים. בתום איסוף הנתונים יש לנתח אותם. כדאי לבדוק אם יש יותר הפרעות בשעות מסוימות, למשל בסוף יום הלימודים, ואם התרחשו פחות הפרעות אצל מורים מסוימים או בנושאים, שהתלמיד אוהב ללמוד. הניתוח עוזר לאתר את הגורמים המחזקים את ההתנהגות המפריעה. התוצאה שמתקבלת והניתוח הם קו-הבסיס שממנו יוצאים לדרך.

כדאי לציין שמורים מתקשים להתרכז בו-זמנית בניהול השיעור וגם במעקב וברישום של התנהגות תלמיד יחיד. ייתכן שעקב כך מורים ממעטים להשתמש בעיצוב התנהגות. כדי להקל עליהם מוטב לגייס, אם ניתן, צופה מיומן. קביעת התכנית. בשיחה מקדימה עם ההורים מבהיר המורה את כוונותיו ומזמן פגישה עמם ועם בנם או בתם. ייתכן שיזדקק לעזרתם ברכישת הפרס וגם במעורבות ובעידוד שלהם. "בתקופה האחרונה אתה מסתובב המון בשיעור. זה מאוד מפריע. הרבה פעמים הערתי לך, העברתי אותך לשולחן קדמי, שום דבר לא עזר. בשבוע שעבר רשמתי את כל המקרים בהם קמת ללא רשות מהכיסא במהלך השיעור (מראה את הגרף). בממוצע קמת מהכיסא שבע פעמים. הייתי רוצה לערוך אתך תכנית אחרת. אני ארשום בכל פעם שאתה מסתובב ללא רשות, ובסוף היום ניפגש כדי לראות כמה מקרים כאלה היו. אם היו בכל שיעור עד חמישה מקרים של הסתובבות אני אסמן עיגול ירוק בטבלה הזו (מראה דוגמה שהכין). אם יהיו יותר מחמישה לא אסמן כלום. אם במשך השבוע יצטברו בסך-הכול 15 עיגולים ירוקים או יותר תקבל פרס (המורה והתלמיד מנהלים משא-ומתן על מהות הפרס, ולבסוף מסכמים בכתב את התכנית וחותמים עליה).

לאחר שהמורה הגדיר קריטריון להתנהגות שתביא לידי חיזוק, איתר ביחד עם הילד את הפרס או את העונש וקבע באילו נסיבות יימסרו התוצאות והחיזוקים, מגיע שלב הביצוע. ג. הפעלת ההתערבות המורה ממשיך לערוך תצפית ובמקביל נותן לתלמיד את החיזוקים בהתאם לסיכום ביניהם. יישום תכנית לשינוי התנהגות נמשך לרוב שבועות ספורים, ואת השינוי קל לראות כמעט מיד. חשוב שהמורה ישבח את התלמיד בנוסף לחיזוק שהוא מעניק לו.

ד. הערכה מקובל לערוך בתום תקופת ההתערבות הפסקה בת שבוע-שבועיים כדי לבחון את יציבות השפעת התכנית. אם ההתנהגות נשארת יציבה, מסיימים את התכנית. אם חלה נסיגה, חוזרים אל החיזוקים. זוהי מתכונת פעולה של א-ב-א. אם התכנית אינה משנה את התנהגות התלמיד, ייתכן (א) שהחיזוק שנבחר או העונש אינם אפקטיביים, למשל כשהם מתחרים במסרים סותרים שהתלמיד שומע מהוריו. (ב) המשימה קשה והילד אינו מסוגל לעמוד בקריטריון שנבחר. במקרה כזה כדאי לבחור בצעד התחלתי קל יותר. (ג) הפעלת התכנית אינה עקבית.