עיצוב התנהגות: שימור התנהגות, פרס ועונש; וכלכלת אסימונים (חלק ד')

שימור התנהגות נאותה בגישה זו המורה משבח את התלמידים, שמתנהגים כהלכה, ומאותת בכך לאחרים כיצד עליהם לנהוג. לדוגמה, מחנכת כיתה ב' פונה לכיתה: "אני מבקשת שתוציאו מחברות וספרי חשבון". אחדים מצייתים להוראה, בעוד אחרים מפטפטים ומתמהמהים. "אני רואה ששרון, גבי ואורלי כבר מוכנים. . מי עוד. . . כן, גם ישראל וצחי הוציאו ספרים ומחברות . . יפה מאוד". שאר התלמידים עוקבים אחר ההערות ומזדרזים למלא את הוראותיה. בשיטה זו זוכים התלמידים החרוצים לשבח תוך הכוונת אלה שטרם נענו לדרישת המורה. שיטה זו מתאימה לחזק חוקים ספציפיים (לדוגמה: "אני שמחה שאת מצביעה. כן בבקשה, מהי התשובה?") כמו גם לעידוד התנהגות נאותה בדרך-כלל. אסטרטגיה זו יעילה בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי, בערך עד כיתה ד'.

בגיל ההתבגרות מתייחסים התלמידים בציניות, כאשר המורה בוחר לציין בפומבי מישהו מחבריהם. עם זאת שבח הנמסר ביחידות או לקבוצה כולה עשוי להתקבל ברצון. שמירת חוקים – פרס ועונש המשבצת הראשונה בשיטה זו היא קביעת קוד להתנהגות הולמת.

לדוגמה, מספר כללים שגיבשו מחנכת כיתה ג' ותלמידיה:א. נתנהג יפה כלפי חברינו. ב. לא נפגע באחרים או ברכושם. ג. נמלא את כל המשימות. ד. אנו עובדים בלי להפריע לאחרים. הכללים בהירים וברורים לכל התלמידים. הם נכתבו על-גבי בריסטול התלוי במקום בולט בכיתה. המורה משבחת את אלה שמתנהגים היטב, מבהירה שהיא מצפה לציות ומסבירה אילו סנקציות צפויות למי שיפר את הכללים. התלמידים מבינים שההחלטה אם להפר את הכללים בידיהם, ואם פעלו שלא כשורה, צמודה "תווית מחיר" להתנהגותם. כשלימור אינה מפסיקה לפטפט עם שירן במקום לפתור תרגילים, מעבירה אותה תמר לשולחן קדמי יותר, שבו תשב לבדה עד תום השיעור. היא מסבירה שאין זה עונש, אלא תגובה להחלטתה של התלמידה להתעלם מהפעילות בכיתה. התלמידה יודעת שבמעשיה היא מביאה את תגובתה האוטומטית של המורה.

מערכת כזו יעילה והוגנת לתלמידים בכל הגילים, משום שהיא מציגה בבהירות את ציפיות המורה, הפרסים והעונשים שהוא משתמש בהם. בכוחם ובמעשיהם התלמידים יכולים לזכות בשבח או בעונש. כלכלת אסימונים שיטה זו בעיצוב התנהגות היא הרחבה לטכניקות הקודמות. היא משמשת בעיקר בבתי-ספר לחינוך מיוחד ובמוסדות לשיקום עבריינים. גם כאן מוגדרים מראש הכללים, וכאשר התלמידים מתנהגים לפיהם (מצביעים לפי רשות, יושבים בכיסאותיהם ואינם מסתובבים וכו'), הם זוכים בציון מצטבר הנרשם על הלוח או ב"אסימונים" (דסקיות פלסטיק).

כאשר מצטבר הניקוד לכלל ערך מוסכם מראש, זוכה התלמיד בפרס (כגון צעצוע, ספר). אולם אם הוא הפר כללים, המורה עשוי להתעלם או להפחית לו ניקוד. שיטה זו יעילה למדיי בתנאי שהמורה נוהג בשיטתיות ובעקביות ברישום הניקוד ומקדיש זמן מעת לעת להעניק את הפרסים. את הפרסים ניתן להשיג מתוך תקציב בתי-הספר, מתרומות ממפעלים וחנויות וגם מההורים. עם תלמידים, שמתקשים למלא הוראות, ניתן לנסח חוזה ובו לפרט (רצוי בשפה פורמלית, כמו-משפטית) את סוג ההתנהגות המבוקשת ואת הסנקציות הצפויות על הפרתה. תהליך הניסוח, המתנהל למעשה כמשא-ומתן בין התלמיד למורה מאפשר להם להתמקח ולבסוף להגדיר כל ניואנס בהתנהגות התלמיד והתגובה הנדרשת. עם תום ניסוח החוזה על-ידי המורה והתלמיד כדאי להדפיסו ולערוך טקס חתימה רשמי, רצוי בנוכחות המנהל וההורים. עריכת חוזה מתאימה במיוחד בעבודה עם תלמידים בני 10-14.