תפקידים בבית הספר: תקשורת ייחודית (חלק ה')

את הפתרון שמציעים מחברי 'הקול השותק' הם מכנים 'חמלה רדיקלית'. זוהי אתיקה חינוכית חדשה שמכירה באחריות של המורה כלפי התלמיד. תפיסת החמלה אינה מבוססת עלרחמים או אמפטיה, אלא על האחריות האינסופית של כל בן אדם כלפי בן אדם אחר. מבחינתם החמלה הרדיקלית היא הדחף לשנות את העולם, לחולל מהפכה אמיתית בחייו של הילד. לחמלה הזו יש אויבים רבים המבקשים לשמר את הסדר החברתי המעמדי הקיים, זה שבית הספר עוסק בהגנתו. נדמה לי שהצעתם אוטופית, כזו שמנסה לשנות סדרי בראשית, במקום להציע דרכים מעשיות כיצד לתת מקום ייחודי לקולם של הילדים.

דוגמה מעשית להתמודדות עם ה'קול המושתק' מתממשת בניסוי שאנחנו עורכים מזה שנתיים בבית-הספר היסודי 'קדימה' בקריית ביאליק. בית הספר מונה 600 תלמידים הבאים ברובם ממשפחות מהמעמד הבינוני. בצעד יוצא דופן, עם גיבוי של משרד החינוך, החליט הצוות לפני ארבע שנים לפתוח כיתות 'תקשורתיות' לילדים אוטיסיטים' (שלרוב לומדים במסגרות מיוחדות). כיום בביה"ס פועלות שש כתות כאלה בנוסף ל- 18 כתות רגילות וכתה מקדמת אחת. מטרת הניסוי שאפתנית: צוות המורים והמנהלת, שרי קראוס, פועל לשנות את אורח החיים בבית הספר על ידי שינוי השיח כך שניתן יהיה לשלב את כל הילדים עם הצרכים המיוחדים, וגם את אלה שלומדים בכיתות הרגילות ובכלל לאפשר הצלחה לכל התלמידים בביה"ס.

התקשורת מתנהלת באופן גלוי ופתוח במתכונת של 'מעגלי שיח' בין כל השותפים בביה"ס: מורים, הורים ותלמידים. לשם כך נעשות פעולות רבות שהמוטיב המרכזי שלהן מנוסח באמצעות שלושה מושגי על: להתקרב-----> להכיר---- < להבין. שינוי דרכי השיח מאפשר להתקרב (למשל בין ילדים 'רגילים' לתלמידים עם הצרכים המיוחדים שלומדים בביה"ס, בין התלמידים ל'חומר', בין התלמידים למורים). השיח מאפשר להכיר (למשל את אורח חייו ועולמו של ילד מהכיתה המיוחדת ואת הילדים בכל הכתות שיש להם צרכים מיוחדים/אחרים). השיח מאפשר גם להבין (למשל את המגבלות של הילד ובכך לעודד אחרים לעזור לו). הניסוי נמצא עדיין בראשיתו ובודאי נדווח עליו בקרוב.

"