ככל שהדבר יישמע מוזר - כי הרי בתי ספר כבר קיימים מאות שנים - טרם התבססה הגדרה מוסכמת בשאלה מהן בעיות משמעת. ראשית, משום שבעיות כאלה הן יחסיות, תלויות תרבות. הגדרות של התנהגות נורמטיבית (או חריגה) משתנות מחברה לחברה, ממוסד למוסד וממורה למורה; שנית, קשה לבנות סרגל אחיד שיכמת כל התנהגות; שלישית, מדובר בתופעות שמתפתחות עם הגיל, שנחוץ לעדכן את אמות המידה על פי דרגת הכיתה. ובכל זאת ישנם כמה מושגים שכדאי להכיר: התנהגויות הן כל הפעולות שאנשים עושים. לעתים מקצתן נתפסות כבעייתיות, כלומר חורגות מהנורמות המקובלות. התנהגות בעייתית מאכלסת טווח רחב, כמעט אין-סופי, של פעולות. לא ההתנהגות עצמה היא הבעייתית, אלא עצם הגדרתה ככזו. כשתינוק מתחיל ללכת ובפעם הראשונה מושך בכוח את הצעצוע שאחותו משחקת בו, ההורים (וגם האחות) יתמוגגו מההתקדמות בהתפתחותו. אבל אם הוא ימשיך לעצבן אותה גם בשבועות הבאים, ההורים יאותתו לפעוט שיפסיק, ואם ההצקות האלה יימשכו יותר משבועות הם כבר יענישו אותו על התנהגותו הפרועה. אותה התנהגות עצמה שבתחילה הייתה מקור לשמחה הופכת למטרד ואחר כך לבעיה. בספר הזה נעסוק בבעיות משמעת בלבד, כלומר אותן התנהגויות לא נורמטיביות שמשבשות את החיים בבית הספר ומפריעות למורים ולשאר התלמידים. את הבעיות האלה אפשר למיין לחמישה סוגים, מהחמורות אל הקלות: [1]
1. אלימות של תלמידים - תקיפה פיזית ומילולית כנגד תלמידים אחרים או מורים.
2. התנהגות לא מוסרית - מעשים כמו גנֵבה, שקר והעתקה במבחנים.
3. התמרדות כלפי סמכות - התעלמות מדברי המורה; אי הכנת שיערי בית; סירוב, לעתים עוין, של תלמיד למלא בקשות של המורה.
4. הפרעות בכיתה - התנהגויות של חוסר הקשבה; פטפוט ובדיחות בשיעור; התפרצות לדברי המורה.
5. שוטטות והתנהגות חסרת מטרה - חולמנות; עיסוק בדבר אחר באמצע השיעור; אי מילוי מטלות (שלא כפעולת התנגדות).
שלושת הסוגים הראשונים תופסים "מקום של כבוד" באבחנות פסיכיאטריות של חוסר הסתגלות ושל הפרעות רגשיות והתנהגותיות [2]. עם זאת, התנהגויות כה חריגות הן נדירות למדי ומורים מוטרדים בעיקר מההפרעות הקלות והשכיחות.
[1] Charles, C. M., (1996). Building classroom discipline (5th ed). White Plaines NY: Longman. p. 2.
[2] דוגמת המדריכים הדיאגנוסטיים DSM ו–ICD.
