שאלה מס' 1
כיצד יכולה מורה מקצועית להתמודד עם תלמידים מפריעים?
מהשאלה עולה תחושה שאת בודדה בכיתה, ללא סיוע של הקולגות ובמיוחד של המחנכות והמנהל/ת. השותפות שלהן חיונית, גם אם את מורה בעלת ניסיון. ככלל, לרשות המורה המקצועית עומדים משאבים מצומצמים בהרבה מאלה של המחנכות. הגדרת התפקיד מצומצמת, פחות שעות עם הכיתה, ריבוי של תלמידים במספר רב של כיתות, דבר שאינו מאפשר היכרות מעמיקה ועוד. נתונים אלה מקשים עליך (ובעצם על כל מורה מקצועי) לטפל בתלמידים המתקשים והמפריעים. הפתרון טמון לדעתי בעבודה מערכתית – שיתוף פעולה שיטתי ומתמשך עם המחנכת, היועצת והמנהל. כדאי להחליט מראש כיצד לטפל בכל תלמיד בעייתי, מי פונה להורים, כיצד לנקוט כאשר מתרחשת הפרעה, מהי חלוקת התפקידים. אל תחששי 'להציף' את הקשיים ואל תתני לאיש להאשים אותך בהם. הנתונים שאת מביאה מאפיינים את מצבם של רוב המורים המקצועיים (לרוב למחנכות יותר קל) ויתכן מאד שגם העמיתים שלך סובלים אך חוששים לשתף אחרים בכך. לפרטים נוספים את מוזמנת לעיין בפרק בנושא זה בספרי 'שקט בכיתה בבקשה'. יש שם ניתוח מפורט ורעיונות נוספים.
שאלה מס' 2
פטפטת בשיעורים
יתכן שנקלעת לכיתה תוססת במיוחד של תלמידים בתחילת גיל ההתבגרות שנהנים מכל רגע ביחד, גם אם מתנהל באותו זמן שיעור. זה מצב קשה. שיטות המבוססת על שכנוע (שיחות אישיות), סידורים טכניים (שינוי סדר ישיבה) ואפילו שיטות הוראה (עקרונות של ניווט שיעור, שימוש בדפי תרגול, הפעלות) עשויים לשפר במשהו את המצב. הערות, ענישה ובקשה חוזרת ונשנית להפסיק לא יועילו.
אני ממליץ דווקא להתחיל מבירור הסיבות, והן יכולות להיות רבות, לחוסר הקשב. ניתן להעביר שאלון אנונימי בין התלמידים או לקיים שיחת התייעצות עם קבוצה קטנה (כדאי לגייס לשם כך את יועצת בית הספר). מה דעתך להזמין את אחת המורות הבכירות, שיש לך אמון והערכה כלפיה, לתצפית בכיתתך? המידע והמשוב עשויים לעזור לך.
החלטתך לא לציין את שמך בנימוק שאת מורה חדשה מעוררים את התחושה שאינך חשה מספיק נוח במקום החדש ואולי גם שבצוות המורים יש יחסים של ביקורת ותחרות. אם כך, התמיכה וההתייעצות שאת זקוקה להם בתוך הצוות או מחוצה לו חיוניים פי כמה.
שאלה מס' 3
סירוב הורים לטיפול תרופתי לילדים עם הפרעות התנהגות חמורות
אכן קושי גדול. לא ניתן לכפות על הורים להעניק לילדיהם טיפול תרופתי, על אף כל היתרונות שגלומים בו. מניסיוני כפסיכולוג בית ספר, הסבר מקצועי וסמכותי מצליחים פעמים רבות לרכך את חששות ההורים. מומלץ להיעזר גם בהורים אחרים שכן נותנים את הטפול. לעתים הם מצליחים במקום בו נכשלים אנשי המקצוע והצוות החינוכי. במצבים של התנגדות חריפה בית הספר יכול לנקוט במהלכים שימחישו להורים את חומרת ההתנהגות של ילד. לדוגמה, ניתן להזמין אותם לבית הספר כדי לצפות ואפילו להשגיח על ילדם. ניתן ורצוי לשתף בעלי תפקידים נוספים (קב"ס, מפקח, מנהל מחלקת החינוך) ואפילו להעלות את העניין בישיבה של ועדת שילוב/השמה. הדבר מקנה תחושת דחיפות ורצינות.
באשר להתנהגות האלימה – הדרך האפקטיבית ביותר למנוע אותה היא פיקוח וליווי צמוד. ילדים אינם מתנהגים באלימות בנוכחות צמודה של מבוגר. אתם יכולים להיעזר באנשי הצוות ואפילו לדרוש (במקרים קיצוניים) שההורים ישלמו עבור השגחה מיוחדת שכזו.
שאלה מס' 4
אם צוחקים על העדה שלי מה כדאי לעשות?
לשואלת שלא הציגה את עצמה שלום. לכינוי הזה יש שם - 'סטיגמה', כלומר כינוי גנאי שמצביע על השתייכות לקבוצה מסוימת שבדרך כלל פחות מעריכים אותה. ובכן, כל התייחסות סטריאוטיפית (כלומר כזו שפונים אלינו על פי מאפיין כללי - למשל גובה או צבע עור) היא מקוממת ולרוב היא מגבירה עוד יותר את הרגישות שלנו לכינויים מהסוג הזה. אנשים שמדביקים להם סטיגמה מגיבים לרוב באחת משתי דרכים: הם מרגישים צורך חזק להשתייך לקבוצה שלהם וגם מאמינים שכל האנשים האחרים 'נטפלים' אליהם. התגובה הזו מקלה את ההרגשה האישית (כי לא נטפלים רק אלי, אלא לכל הקבוצה שאני שייכת אליה) אבל היא גורמת להסתגרות. התגובה השנייה הפוכה: התעלמות מהכינוי והתייחסות לכל האנשים באופן אחיד. לא קל להתעלם מהכינוי ולהתגבר על העלבון, אבל יש סיכוי טוב שאם אלה שמכנות אותך 'אתיופית' או 'רוסית' יווכחו לדעת שהכינויים האלה לא עושים עליך רושם הן יחדלו. בטווח הארוך זו הגישה הנכונה (הגם שהיא הרבה יותר קשה.
בהצלחה. אליעזר
שאלה מס' 5
אני סטאג'ירית בכיתה א' מלמדת מתמטיקה והמורה המחנכת לכיתה מאוד מזלזלת בי. מה כדאי לעשות?
לסטאז'רית שלום,
את חשה שהמורה שאת מתאמנת ועובדת אצלה מזלזלת בך. זה בודאי מעליב ופוגע. קשה לדעת מדוע זה כך: האם זו בעיה אמיתית שלך וכבר נתקלת בעבר בתגובות דומות; אולי זו בעיה שלה וכל מי שנפגש אתה סובל; ואולי לכל אחת מכן יש 'תרומה מסוימת'. כעת, יש לך כמה אפשרויות: ראשית, את יכולה לשקף לה את רגשותיך ולשאול אותה מה לא מוצא חן בעיניה. זהו מהלך לא פשוט ולא בטוח שהיא תרצה לשתף פעולה, אבל אם היא תחליט להגיד לך, את עשויה להרוויח פעמים, גם בכך שהיא תציין פגם או חולשה שלדעתה קיים אצלך וגם בכך שלהערכתי לאחר מכן הקשר ביניכן ישתנה דרמטית (או להתקרבות או לניתוק סופי). האם יש לך אומץ להתמודד עם שאלות אלה? אם לא, את יכולה להחליט שהיעלבות זו בחירה שלך ואת מסרבת להיפגע ממנה. גם זו בחירה לא פשוטה, אבל אפשרית ('עור של פיל', כבר אמרתי?). ואולי את חשה שבעצם אין לך כוחות להתנסויות כמו אלה שאני מציע ואת מעדיפה להעביר את השנה כפי שהיא. לא הזכרתי הסתייעות באנשים נוספים (כגון מדריכה פדגוגית, מורה יועצת, מנהל בית הספר) שגם הם עשויים לעזור לך.
לסיכום, עבדתי פעם עם מנהלת בית ספר שבכל אירוע קשה היא הייתה שואלת את עצמה: 'מה האיש הזה בא ללמד אותי על עצמי שלא ידעתי קודם?'.
בהצלחה. אליעזר
שאלה מס' 6
מעבר מבית ספר לבית ספר אחר אחרי חודשיים לימודים
שלוש שנים בני למד בכיתה קטנה של 26 תלמידים בכיתה, השנה צמצמו כיתה ואז נהיו 41 תלמידים בכיתה. לבן שלי קשה להתרכז, בגלל רעש בכיתה ומעומס התלמידים, המורה לא מצליחה להגיע לכל תלמיד כמו שהיה בעבר, אני רואה שהוא זקוק לכיתה קטנה, האם אפשר להבעיר אותו לבית ספר עם כיתה קטנה אחרי חודשיים וחצי, חבל לי לחכות שנה שלמה, אני מרגישה שהילד הולך לאיבוד.
תשובתכם אודה בהקדם גל.
תשובה:
גל שלום, כדי להשיב על השאלה האם להעביר את בנך, אני מציע שתתקדמי בכמה צעדים עוקבים. ראשית התייעצי עם בנך. אולי הוא מרגיש נוח בכיתה (או לפחות מוכן לסבול את ההפרעות) והבעיה מציקה לך יותר מאשר לו. אם כך עליך להשלים עם תחושותיו ורצונו. כדאי שתערכו גם דיון במשפחה על השאלה הזו. אם הוא אכן מבקש לעבור, כדאי שתתייעצי עם היועצת ועם פסיכולוגית בית ספר. יתכן שיתברר שלבנך קשיי קשב משמעותיים, שניתן לאתר אותם באבחון, ואז אכן יהיה נימוק ענייני שמגובה בחוות דעת מקצועית לצורך בהעברה. גם אם לא תימצא כל עדות לקשיי למידה, מוטב שההמלצה להעברתו של בנך תבוא מצידן של היועצת והפסיכולוגית, אם הן אכן ישתכנעו בנחיצותה. באשר לעיתוי - אם בנך אכן סובל מהשהות שלו בכיתה ואם אין לו תחושת שייכות חזקה לתלמידים והמורה, אין סיבה להמתין.
בהצלחה. ד"ר אליעזר יריב
שאלה מס' 7:
איך להתמודד עם ירידה בציונים?
אני קצת עצובה,שנה שעברה הייתי ממש אלופה בלימודים כל הציונים היו 90+ והייתי ממש גאה בעצמי! לעומת זאת, השנה הציונים שלי ירדו בממוצע ובגלל לא רק שאני לומדת כל היום אלה אני גם מפחדת לעשות כיף, זה נשמע די מוזר אבל כל פעם שאני מנסה ליהנות אני נזכרת בציונים ופשוט פורצת בבכי!! דיי כבר אני לא יודעת מה לעשות זה מכאיב וכואב, אני לא כמו כולם לדעתי(לא מבחינה של בעיה או משהו כזה) אני פשוט ממש אבל ממש משקיעה בלימודים ופתאום
שהציונים הגיעו ל- 70+ אני ממש נלחצת, אני צריכה תשובה דחוף בבקשה מה לעשות!!!!.??
תשובה:
לתלמידה שהציונים שלה יורדים שלום,
מהשאלה שלך מתברר שבשנה שעברה עשית דברים בכיף, לא היית מודאגת ומכיוון שאת תלמידה נבונה גם הציונים היו טובים. השנה חל שינוי ואת הרבה יותר מודאגת. יתכן שעם ההתבגרות את מבינה שלציונים עשויה להיות השפעה מכרעת על חייך ולכן את משקיעה יותר, אבל ציוני המבחנים, כאילו להכעיס, יורדים. כאשר את נוכחת שחלה נסיגה את מכפילה את המאמצים וגם מוותרת על פעילויות אחרות שנהגת לעשות (ובכך מאבדת מקורות נוספים להנאה), אבל ההתדרדרות
נמשכת. זו תופעה מוכרת שמאמץ יתר פוגע בהישגים. אבל יתכן שיש בחייך דאגות אחרות ואולי גם אירועים נוספים שמשפיעים על מצב רוחך. יתכן שאת אינך מייחסת חשיבות לדאגות האלה אבל הן פוגעות בך ומחלישות אותך ולכן אין טעם להלחם בהן, אלא לטפל ולשוחח עליהן. אני ממליץ לך להיפגש עם יועצת בית הספר.
בהצלחה. ד"ר אליעזר יריב
שאלה מספר 8
שינה מחוץ לבית.
הבן שלי בכיתה ז'. השבוע הוא ביקש לנסוע לחברים כדי להיות במסיבת פורים.היות והחברים גרים בעיר אחרת מרוחקת ממקום מגורנו הוא נאלץ מרצונו לישון אצל החבר. אנחנו הסכמנו שישן ושמחנו חשבנו שהתבגר כי אף פעם הוא לא ישן מחוץ לבית. בקיצור בשעה 2:00 בלילה הוא התקשר וביקש שנבוא לקחת אותו. זה היה לי מאוד קשה ניסיתי לשכנע אותו כי פחדתי בשעה כזו לנהוג למקום כזה מרוחק בשעה זו. בעלי דיבר איתו ניסינו לשכנע אותו לישון ולהמתין עד הבקר אבל כלום לא עזר. הוא בכה מאוד ואני לא יכולתי יותר ונסענו לקחת אותו {נסיעה של שעה עד שם} האם נהגתי נכון? או שהיינו צריכים לתת לו להתמודד ולהישאר שם? והאם לתת לו שוב לנסות כשירצה? ומה לעשות כשיצטרך לצאת לטיול שנתי?
תשובה:
לאימא שבנה לא רצה לישון אצל חבר, השאלה שלך מתייחסת לאירוע שהתרחש והסתיים, כך שההתייחסות שלי תהיה בבחינת חכמה שלאחר מעשה. בכל אופן, אין ספק שהוא היה כה לחוץ בעת שהתקשר אליכם, עד שלא הייתה לכם ברירה זולת התגייסות ונסיעה ארוכה באמצע הלילה להשיבו הביתה.
דווקא משברים ותקלות מספקים לנו הזדמנות מצוינת לשיחה פתוחה וכנה על נושאים שלרוב אנו חוששים להעלות. תוכלו לברר האם הוא סבר שיוכל לישון שם, ורק כשהשעה התאחרה הוא התחרט. ואולי כלל לא חשב על כך. ואולי אתם לא עוררתם את הנושא מלכתחילה בתקווה כמוסה שהבעיה שאינכם מעלים לדיון תיפתר סופסוף. תוכלו להבהיר לו, בעדינות, את ציפיותיכם שיתחיל להתנהג יותר בעצמאות.
בהצלחה.
(התפרסם באתר 'בין הצלצולים' של הסתדרות המורים)
