כיצד להשפיע על תלמידים * כיצד לבנות תכנית משפיעת חיים לתלמיד * כיצד לפנות לילדים על מנת לקבל תוצאה חיובית * כיצד לדאוג שהשיעור 'יזרום'? * מהן הבעיות השכיחות בכיתה? * האם יש שיטות טיפול מוכחות מחקרית? * כיצד לטפל בהתנהגות של חוסר כבוד וצייתנות * חוסר הקשבה: כיצד לטפל? * מה עושים עם ההפרעות הפעוטות בכיתה * האם להתערב או להימנע? * התעלמות: יתרונות וחסרונות? *
הדילמה: כיצד להשפיע על תלמידים
הטיפ: אכן לא קל להשפיע על בני אדם וכדי לעשות זאת נחוצה סבלנות וגם הגדרה של מטרה ברורה. מישהו חישב פעם שבכל יום עבודה ממוצע יש למורים וגננות כ- 500 מגעים שונים עם תלמידיהם – מבט, מילת עידוד, שיחה, מתן הסבר, נזיפה, חיבוק, עזרה בביצוע משימה, הדרכה. לרוב המגעים האלה קצרים ומתרחשים באופן 'טבעי', ללא חשיבה מעמיקה. כעת חישבו על המספר הזה ומה שניתן לעשות בו – 500 מגעים. בכל אחד מהם תוכלו להעביר מסר של נתינה ותמיכה, או של דרישה והצבת יעדים. כל אחד מהם עומד לעצמו, אבל הוא גם יכול להיות חלק מתכנית חינוכית גדולה.
חזרה למעלה...
הדילמה: כיצד לבנות תכנית משפיעת חיים לתלמיד?
הטיפ: כדי להגדיר מטרות חינוכיות צריך 'לחשוב מהסוף להתחלה'. כלומר לדמיין כיצד היינו רצים שאותו תלמיד או תלמידה יתנהגו, יפעלו, ילמדו. מנהלת חטיבת ביניים שעבדתי עמה שנים רבות הסבירה לי כיצד היא עושה זאת:
בכל שנה אני בוחרת כמה תלמידים שאני מסמנת לי כיצד לעבוד אתם. אני מתבוננת בהם וחושבת איך אני יכולה לקדם אותם, איך לעזור להם לזנוח התנהגות שטותית ומפריעה. הייתה לי השנה תלמידה חסרת ביטחון שלא האמינה בעצמה ובכוחותיה, שלא השתתפה בשיעורים. לא הפסקתי לשבח ולחבק אותה, אבל גם התעקשתי שלא לוותר לה. 'את חכמה, יש לך תשובות יפות ואני רוצה לשמוע אתך', חזרתי ואמרתי לה. 'אני בטוחה שתצליחי'. בהתחלה היא הייתה מסויגת אבל בהמשך היא החלה להתבלט ואני עודדתי אותה. גם הציונים שלה השתפרו.
חזרה למעלה...
דילמה: כיצד על מורים והורים לפנות לילדיהם כך שבקשותיהם לא יושבו ריקם?
הטיפ: כדי להשיב למורים וההורים את ביטחונם בעצמם כדאי שיעסוק פחות בבדיקה של סמכותם ויתמקדו יותר בפעולות חינוכיות. אגדיר את השינוי הזה באופן קצת בוטה -'במקום שהמורה יזיע, מוטב שהתלמידים יזיעו'. על פי הביטוי הזה (שקראתי אותו במאמר של מורה בחטיבת ביניים בבוסטון), במקום שהורים והמורים יבדקו בחשש מהו מעמדם בעיני תלמידיהם, מוטב שינהגו כמי שמציבים יעדים לאחרים ומוליכים אותם במסלול של אתגרים. מסלול כזה מבטיח שהילדים יתנסו בשלל חוויות, שירכשו ידע, שיתאמצו למלא את תפקידם ולהשביע את רצונם של ההורים והמורים (כיום המצב הפוך, הילדים מציבים להורים מסלול מפרך של דרישות צרכניות). מסלול כזה יצמיח אותם להיות אנשים הגונים ומשכילים.
חזרה למעלה...
הדילמה: כיצד לדאוג שהשיעור 'יזרום'?
הטיפ: כדי שהשיעור יזרום מטרת ההתערבות המיידית של המורה פשוטות: לסיים מהר ככל האפשר את התקלה ולעשות זאת במינימום השקעה ובמינימום הפרעה לפעילות. השקעה מעטה תשמור את כוחותיכם; תצמצם את ההפרעה, למשל בכך שלא תעצרו את השיעור ותאפשרו לכולם להמשיך וללמוד.
חזרה למעלה...
הדילמה: מהן הבעיות השכיחות ביותר בכיתה
הטיפ: החוקרים שבחנו את השאלה בארצות הברית מצאו שהבעיות השכיחות ביותר היו הפרעות (63%), חוסר ציות (20%), חוסר קשב (9%) והתנהגות אלימה (4%). כמעט לא נמצאו הבדלים בין שכיחות סוגי ההפרעות בבתי הספר היסודיים והתיכוניים. המסקנה שעולה היא שאם רק נצליח לאמן מורים להתמודד עם ארבעת סוגי ההפרעות האלה, יהיו בידיהם כלים לטפל בהפרעות האלה.
חזרה למעלה...
הדילמה: האם יש שיטות טיפול 'מוכחות-מחקרית'?
הטיפ: מתברר שכן. אותם חוקרים מצאו החוקרים מצאו שמורים יותר הצליחו מאשר נכשלו בטיפול בהפרעות, והשיטות היעילות ביותר היו מתן הסברים, חיזוק חיובי ושינוי שיטת טיפול.
חזרה למעלה...
הדילמה: ומה באשר לבעיות התנהגות של חוסר כבוד וצייתנות?
הטיפ: אכן בעיות אלה הן מטבען קשות לטיפול הרבה יותר, ובכל זאת המורים באותו מחקר יותר הצליחו מאשר נכשלו בהתמודדות עמן. השיטות היעילות ביותר היו מתן הסבר, חיזוק חיובי וענישה כבדה.
חזרה למעלה...
דילמה: ההפרעה שהכי שכיחה בכיתה שלי היא התנהגות של חוסר הקשבה, מה עושים?
הטיפ: עוד נמצא במחקר הזה שמורים הצליחו ונכשלו במידה שוווה בטיפול והשיטות היעילות ביותר היו חיזוק חיובי, שינוי שיטות ואיומים. בהכללה, השיטות "ההומניסטיות" (חיזוק חיובי, מתן הסברים, שינוי שיטות הוראה) היו יעילות בהשוואה לגישות ה"סמכותיות" (ענישה, איומים, התעלמות) שבעיקר גרמו לנזק. השיטה היעילה ביותר הייתה חיזוק חיובי שהועילה ב-92% מהמקרים. למתן הסבר היה שיעור הצלחה ב-78% מהאירועים ואילו שינוי שיטת הוראה ופדגוגיה הועיל ב-65% מההתערבויות. לעומתן, התעלמות ואיומים היו השיטות שהביאו למעט הצלחה (27% ו-20% בהתאמה).
חזרה למעלה...
הדילמה: מה עושים עם ההפרעות הפעוטות?
הטיפ: כמעט כל ההפרעות הן פעוטות, אבל הן גורמות לבזבוז זמן רב ויקר. התנהגות בלתי ממושמעת גורמת לאי נחת. יש מורים המגיבים בענישה ובכעס. אחרים חשים תסכול על שלא הכשירו אותם כהלכה לטפל ביעילות במצבים כאלה. מחקרים מראים שבמאמציהם להתמודד עם ההפרעות בזבזו המורים מחצית מהזמן שאפשר היה להקדיש להוראה עצמה. האין זה בזבוז?
חזרה למעלה...
דילמה: האם להתערב או להימנע?
הטיפ: בתוך השטף הגועש של האירועים בבית הספר, המורה נדרש לקבל אין-ספור החלטות כיצד לנהוג. הזמן שעומד לרשותו מועט וההחלטה הראשונה היא לרוב חוליה בשרשרת של החלטות נוספות. ההתלבטות הראשונה היא אם להתעלם או להגיב. התעלמות מאפשרת למורה להמשיך וללמד, לתת להפרעה הפעוטה להיעלם בתוך שטף האירועים, וכך הוא עשוי לעצור את התגלגלות האירוע ולמנוע הסלמה. להתעלמות יש יתרון נוסף, היא חוסכת מאמצים והשקעה רגשית עצומה.
חזרה למעלה...
דילמה: להתעלמות יש יתרונות אבל היא גם מזמינה עוד הפרעות, הלא כן?
הטיפ: אבל אל תבלבלו בין התעלמות לבין חוסר ידיעה. הרי המורה כבר נחשף לתקלה ולרוב גם התלמידים יודעים שהוא יודע ולכן עליו לשקול מה לעשות. דילמה לא פשוטה. בשפה האנגלית יש שלוש מלים נרדפות להתעלמות, שכל אחת מהן מציגה היבט אחר. הראשונה, to overlook, משמעותה לפסוח ולא לראות. לרוב זהו הצעד הראשון, הפשוט והקל ביותר לביצוע. מורים רבים משתדלים לשים את עצמם כמי שלא רואים ולהמשיך בהוראה, בתקווה שההפרעות ייעלמו; השנייה, to disregard, מבטאת מעין זלזול וייחוס של חוסר ערך, למשל מחווה של שאט נפש; השלישית, to ignore, פירושה החלטה מודעת שלא להתייחס ואיתות שאין בכוונת המורה לעסוק בכך. המורה והתלמידים יודעים שנפל דבר ובכל זאת הוא מאותת שאין לו כוונה לעסוק. בכך. בחרו את האיתות שהכי מתאים לסיטואציה. התלמידים רגישים ויקלטו את המסר.
חזרה למעלה...
